ספר הלימוד באזרחות – "להיות אזרחים בישראל" – השסע הלאומי

                                                                                                            ט' בטבת, תש"ע

                                                                                                            24 בינואר 2010

לכבוד:

גדעון סער

שר החינוך

בפקס 02-5602246

הנדון: ספר הלימוד באזרחות – "להיות אזרחים בישראל" – השסע הלאומי

שלום רב,

אנו קבוצת תלמידי תיכון בכיתה יב' בבי"ס תיכון "מעיין שחר" הנמצא בקיבוץ עין החורש. אנו לומדים אזרחות לקראת בחינות הבגרות אליה ניגש בקיץ הקרוב. ספר הלימוד ממנו אנו לומדים הינו "להיות אזרחים בישראל – במדינה יהודית ודמוקרטית". בתחתית העמוד הראשון לספר מופיע הכיתוב הבא: "משרד החינוך – המינהל הפדגוגי, האגף לתכניות לימודים, ירושלים, התש"ס".

בימים אלו אנו עסוקים בלימוד הפרק הדן ב"שסע הלאומי" (יחסי יהודים-ערבים בישראל), עמודים  279-298 בספר. בעמוד 279 ישנה הערת שוליים המציינת כי "נושא זה נכתב על ידי ד"ר אסעד ג'אנם, המחלקה למדעי המדינה, אוניברסיטת חיפה".

הפרק סוקר את המאפיינים של אוכלוסיית האזרחים הערבים בישראל (דמוגרפיה, מבנה דתי, מודרניזציה, מצב כלכלי ורמת חיים, התארגנות פוליטית, שלטון מקומי), גורמים המשפיעים על תהליכי השינוי בחברה הערבית בישראל, הדרוזים, הגורמים לשסע הלאומי (הסכסוך היהודי -ערבי והישראלי-פלסטיני), ודרכי הביטוי של השסע הלאומי (הקצאת משאבים לא שוויונית, מדיניות הקצאת קרקעות, מדיניות התיישבות של קק"ל ועוד).

במהלך השיעור בכיתה עולים נושאים מעניינים ומתקיים דיון עירני. יחד עם זאת, מתעורר בנו החשד שמא העומד בראש משרד החינוך אינו מודע לחלוטין לתכנים ולמסרים העולים מפרק זה בספר. נשמח לשמוע תגובתך, כשר החינוך, למבחר ציטוטים מתוך הפרק:

• בעמוד 282: "בעקבות מלחמת 1948 והקמת מדינת ישראל שותקו הרשויות המקומיות שהוקמו בתקופה שלפני 1948 וחלקן אף נהרס כליל, שכן חלק מהמנהיגות הערבית המקומית גורש או ברח".
• בעמוד 284: "מאז ייסודה נקטה מדינת ישראל מדיניות של אפליה כלפי אזרחיה הערבים".
• בעמוד 284: "אופי ההתפתחות העתידית של החברה הערבית וכיוונה תלויים במידת הנכונות של המדינה להשקיע משאבים במגזר הערבי ובעיקר בפיתוח היישובים ובהעלאת רמת החיים במגזר זה" (אין התייחסות בשאלה זו למידת הנכונות של ערביי ישראל להתנער מטרור והקצנה למשל).
• עמוד 289 : "מקורו של השסע הלאומי בתחילת ההתיישבות היהודית הציונית בארץ ישראל, בסוף המאה התשע עשרה. אז החל המאבק על השליטה בשטחי ארץ ישראל. המאבק היה בין הרוב הערבי שישב בארץ ישראל לבין מיעוט יהודי שניסה לחזור וליישב את ארץ ישראל".
• עמוד 289: "במהלך המלחמה ברחו וגורשו כ- 700,000 ערבים שחיו בארץ ישראל בתקופת שלטון המנדט הבריטי".
• בעמוד 292: "החלטת המדינה שלא לגייס את האזרחים הערבים לשירות בצה"ל גורמת לפגיעה בשוויון כלפי האזרחים הערבים. כיוון שהם אינם משרתים בצבא, הם אינם זכאים להטבות המוענקות על ידי המדינה למי שהוגדרו יוצאי צבא. יש לציין שאי-השוויון בולט כאן במיוחד, משום שבהגדרה "יוצא צבא" נכללים גם יהודים שלא שירותו בצה"ל מטעמי דת. ההגדרה "יוצא צבא" משמשת כקריטריון לקבלת הטבות של ממש...."
• בעמוד 292: "הקצאת משאבים לא שוויוינית במערכת החינוך: מדיניות זו, שיושמה במהלך שנים רבות, יצרה פערים גדולים מבחינת התשתית בבתי הספר: כמות הציוד, איכותו ורמת המכשור נמוכות מאלה המצויות בבתי הספר היהודיים. כך נוצרו פערים מבחינת כוח אדם: קיים מחסור בכוח אדם מיומן ומקצועי והצפיפות בכיתות גבוהה בבתי ספר ערביים יותר מאשר בבתי ספר יהודים. בשל כך נוצרו פערים ברמת ההישגים בין תלמידים ערבים לתלמידים יהודים. פערים אלה באים לידי ביטוי באחוז נשירה גבוה מבתי הספר הערבים ובפערים בתוצאות בחינות הבגרות ובזכאות לתעודת בגרות."

התמונה הכללית העולה מפרק זה היא, בלשון הספר, כזו: "בשל העובדה שמדינת ישראל היא מדינה יהודית, קיימת כלפי הערבים אזרחי ישראל אפליה ממוסדת על ידי רשויות המדינה. אפליה זו באה לידי ביטוי הן בחקיקה והן בחלוקת משאבים ותקציבים לא שוויונית" (עמוד 291).

אנו תמהים כיצד ספר לימוד ישראלי, שקיבל את אישורו של משרד החינוך, נוקט בעמדה כה ביקורתית כלפי ישראל ומציגה כמדינה מפלה ואף גזענית. ביקשנו לעמוד על דעותיו של כותב הפרק, ד"ר אסעד ג'אנם, כפי שהדבר בא לידי ביטוי בכתביו מחוץ לספר הלימוד.

כך כותב ד"ר ג'אנם בהתייחסו להחלטת היועץ המשפטי לממשלה שלא להעמיד לדין את השוטרים שירו במפגינים ערבים במהלך מהומות אוקטובר:

"ישראל כמדינה יהודית, מנהיגה משטר שמבוסס על עריצות של רוב ומפעילה מערכים שלמים של פקידות, הנחיות, חוקים ושלל רב של הוראות, על מנת לפגוע במתכוון ובידיעה מראש באזרחיה הערבים, בהיותם ערבים. המדינה היהודית הפכה לפרה קדושה שבשמה ישראל חשבה וביצעה בעבר "טיהור אתני", מוכנה לוותר על חלק מאזרחיה ולספח אותם לרשות הפלשתינית. היא מפלה בכל תחומי החיים ללא יוצא מהכלל את אזרחיה הערבים, מוכנה להפעיל כוח על מנת להפקיע אדמות ולהעבירם לשליטה יהודית, בונה יישובים רק ליהודים, הורסת בתים רק לערבים ובונה מערך מרשים של חוקים מפלים, תוך שאיפה לבסס את העליונות האתנית היהודית בחוקה שגם היא תיקרא "דמוקרטית ובהסכמה רחבה".

http://www.nrg.co.il/online/1/ART1/689/073.html

היינו שמחים לשמוע את עמדת כבוד השר בנוגע לתכני הפרק. האם שר החינוך סומך ידיו על תכני הפרק. האם אנו אכן מדינה בה קיימת כלפי האזרחים הערבים "אפליה ממוסדת על ידי רשויות המדינה" כטענת ד"ר ג'אנם בספר הלימוד שממנו אנו לומדים?

ממתינים לתשובתך,

                                                                              בכבוד רב,

                                                                              תלמידי כיתה יב' 6

                                                                              בי"ס מעיין-שחר

העתקים:

מנשה לוי – מנהל בית הספר "מעיין שחר"

דורית יוגב – סגנית מנהל "מעיין שחר"

נועם שיק – רכז לימודי האזרחות בבית הספר

דרור אלנר – מחנך הכיתה ומורה האזרחות

אדר כהן – מפמ"ר אזרחות (במייל: adarcoh@education.gov.il)

שושי יצחקי – מדריכה להוראת האזרחות (במייל: shoshiyi@gmail.com)

האגף לתוכניות לימודים, המנהל הפדגוגי, משרד החינוך.