אסור להיכנע ללחץ האמריקני

אסור להיכנע ללחץ האמריקני
תת-אלוף (במיל.) יאיר שמיר, יושב-ראש התעשיה האווירית ובנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר [צילום: יח"צ]

"כתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים"

"נתניהו צריך ללמוד מראשי הממשלה - בן-גוריון, אשכול, גולדה ושמיר - שבתנאים הרבה יותר קשים מהיום דחו בתוקף את הלחץ האמריקני" "אבא שלי, יצחק שמיר, דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה'" "דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר והתביעות הערביות מקצינות, והטרור מאיים יותר מתמיד" ראיון מיוחד עם יאיר שמיר, בנו של רה"מ יצחק שמיר

> ללמוד ממנהיגי העבר

> היום קל יותר להדוף את הלחץ

▪  ▪  ▪
לאור המו"מ בין ישראל והפלשתינים שהתחיל בימים אלה - מה הם הלקחים שצריכים להנחות את ישראל?

"א) הוויתורים מצד ישראל עד עכשיו לא הביאו למיתון הלחץ על ישראל והרדיקליות הערבית, אלא הביאו להחרפת הלחץ ולהקצנת הדרישות והסלמה חסרת-תקדים של הטרור. ב) הוויתורים הביאו להקצנה חסרת-תקדים של ערביי ישראל. ג) הוויתורים הביאו לשפל חסר-תקדים בתדמית ההרתעה של ישראל ולכרסום חסר-תקדים באמונת העם בישראל בצדקת הדרך, בעוצמה הצבאית ובכוח עמידה מול לחצים. ד) הוויתורים הביאו להגברה חסרת-תקדים בחינוך לשנאה אצל הערבים ולהפרת הסכמים שיטתית ואלימה".

אז בעצם אתה אומר לא לדבר עם הפלשתינים בכלל?

"כאשר חולה מקבל תרופות והמצב שלו רק מחריף, הדבר המיידי אינו לחפש תרופה אלטרנטיבית, אלא דבר ראשון להפסיק מיד את הטיפול המאיים על החולה".

אתה מודע בוודאי ללחצים העצומים מצד הממשל האמריקני – האם ראש הממשלה נתניהו יכול באמת להתעלם מהלחצים הללו של אובמה?

"הבעיה האמיתית היא שלישראל אין אומץ פשוט להכריז שנוסחת שטחים-תמורת-שלום נכשלה. העברת 40 אחוז משטח יו"ש לפלשתינים, לפי הסכם אוסלו, גרמה לאלפי קרבנות, לטרור ולחינוך לשנאה חסרי-תקדים, להפרה גורפת של הסכמים, להרחקת השלום ולהגברת סיכויי מלחמות נוספות.

"דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר, האנטישמיות גואה, והציפיות, התביעות והטרור הערביים מקצינים מאז אוסלו וכתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים וזה מביא להגברת הטרור".

משמש דוגמה. דוד בן-גוריון
ללמוד ממנהיגי העבר

הממשל טוען שישראל הסכימה להקפאה בירושלים ונתניהו מכחיש... למי אתה מאמין?

"אינני יודע, אבל דבר אחד ברור: רפיסות כלפי ירושלים – לב העם היהודי – מעקרת את ריבונותנו ומבשרת רעות לגבי עצמאותנו. עד החתימה על הסכם אוסלו ב-1993 הייתה ירושלים 'הקו האדום' שאינו עומד למו"מ. הססנות לגבי ירושלים מבשרת רעות לגבי יו"ש, רמת הגולן ופליטי 1948. אסור למנהיגי ישראל להתלבט, להתחבט, לוותר או לסגת בירושלים.

"על ההנהגה ללמוד לקח מהחלטת בן-גוריון לקרוא תיגר על לחץ הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית, להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה ולקבל אותה כעיר בינלאומית. למרות משקלה האסטרטגי השולי של ישראל ב-1949, בהשוואה למשקלה ב-2010, הכריז בן-גוריון על ירושלים כעיר בירה, העתיק אליה משרדי ממשלה, העביר אליה אלפי עולים, בנה עד קווי שביתת הנשק ושידרג את תשתיות התעבורה לירושלים. הדבר הביא למתיחות קצרת-טווח שהפכה להערכה ארוכת-טווח ולשכנוע ארה"ב שירושלים אינה עומדת למו"מ.

"ב-1967 איים הנשיא ג'ונסון שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל'קו הירוק' יפגעו קשות במעמד ישראל. אבל, אשכול התריס והכריז על סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות, ובנה במהירות את רמת אשכול מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1972-1970 נהנה הנשיא ניקסון מיוקרת שיא בארה"ב, בניגוד לשפל במעמד אובמה. הוא לחץ על גולדה מאיר לאמץ את 'תוכנית רוג'רס' שקראה לנסיגה ל'קווי 1967' ולחסות שלוש הדתות על המקומות הקדושים בירושלים. בתגובה הורתה ראש-הממשלה גולדה מאיר לבנות את נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1992-1989 תבע מזכיר המדינה ג'יימס בייקר ויתורים מפליגים. אבא שלי דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, אתה יכול לדרוש מה שתבחר לדרוש, אבל זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה ובאינטרסים שלה, גם אם טובי ידידינו ידרשו זאת' (מתוך ספרו של יצחק שמיר, "כסלע איתן")".

בא בגישה רכרוכית. אובמה [צילום: AP]
"ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים"
היום קל יותר להדוף את הלחץ

אבל אנחנו חיים היום בתקופה אחרת לגמרי, בתנאים אחרים, אז לא היה האיום של הגרעין באירן ובכלל העולם השתנה, איך אפשר להשוות מה שהיה פעם להיום?

"אתה צודק, העולם השתנה, אבל לטובת ישראל. אם מנהיגינו היו יכולים להגיד לא לארה"ב אז – על אחת כמה וכמה היום. היום נהנית ישראל ממשאבי-שיא צבאיים, כלכליים, דמוגרפיים, טכנולוגים ורפואיים. ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים על-ידי שידרוג דרמטי של עתודות הקרקע, תשתיות התעבורה, התעסוקה והדיור ויציקת תוכן ל"ירושלים רבתי" הקולטת עשרות אלפי יהודים מדי שנה ולא מאבדת 6,000 יהודים מדי שנה (כפי שקורה לאחרונה).

"ישראל הוכיחה את נכונותה לשלום בסדרת ויתורים חסרי-תקדים מאז 1949 ובמיוחד מאז 1993, כאשר חילצה את מנהיגי הטרור האש"פי ממחנותיהם בתימן, בעירק, בלבנון ובתוניסיה. הוויתורים ליבו – כצפוי – את אש הטרור ואת הלחץ לוויתורים חסרי-אחריות נוספים. ויתור נוסף בירושלים או ביו"ש לא ישנה את הגישה הרכרוכית של אובמה כלפי אירן והטרור המוסלמי, לא ישכנע אותו שהנושא הפלשתיני בן מאה השנים איננו שורש זעזועי המזרח התיכון בני 1,400 השנים, ולא ישדרג את תדמית ישראל בבית הלבן. להפך - כל ויתור נוסף יוסיף שמן למדורת הלחץ והטרור.

"נחישות ובנייה - ולא היסוס ונסיגה - הם המתכון למנהיגות ולבטחון המדינה היהודית".
אסור להיכנע ללחץ האמריקני
תת-אלוף (במיל.) יאיר שמיר, יושב-ראש התעשיה האווירית ובנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר [צילום: יח"צ]

"כתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים"

"נתניהו צריך ללמוד מראשי הממשלה - בן-גוריון, אשכול, גולדה ושמיר - שבתנאים הרבה יותר קשים מהיום דחו בתוקף את הלחץ האמריקני" "אבא שלי, יצחק שמיר, דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה'" "דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר והתביעות הערביות מקצינות, והטרור מאיים יותר מתמיד" ראיון מיוחד עם יאיר שמיר, בנו של רה"מ יצחק שמיר

> ללמוד ממנהיגי העבר

> היום קל יותר להדוף את הלחץ

▪  ▪  ▪
לאור המו"מ בין ישראל והפלשתינים שהתחיל בימים אלה - מה הם הלקחים שצריכים להנחות את ישראל?

"א) הוויתורים מצד ישראל עד עכשיו לא הביאו למיתון הלחץ על ישראל והרדיקליות הערבית, אלא הביאו להחרפת הלחץ ולהקצנת הדרישות והסלמה חסרת-תקדים של הטרור. ב) הוויתורים הביאו להקצנה חסרת-תקדים של ערביי ישראל. ג) הוויתורים הביאו לשפל חסר-תקדים בתדמית ההרתעה של ישראל ולכרסום חסר-תקדים באמונת העם בישראל בצדקת הדרך, בעוצמה הצבאית ובכוח עמידה מול לחצים. ד) הוויתורים הביאו להגברה חסרת-תקדים בחינוך לשנאה אצל הערבים ולהפרת הסכמים שיטתית ואלימה".

אז בעצם אתה אומר לא לדבר עם הפלשתינים בכלל?

"כאשר חולה מקבל תרופות והמצב שלו רק מחריף, הדבר המיידי אינו לחפש תרופה אלטרנטיבית, אלא דבר ראשון להפסיק מיד את הטיפול המאיים על החולה".

אתה מודע בוודאי ללחצים העצומים מצד הממשל האמריקני – האם ראש הממשלה נתניהו יכול באמת להתעלם מהלחצים הללו של אובמה?

"הבעיה האמיתית היא שלישראל אין אומץ פשוט להכריז שנוסחת שטחים-תמורת-שלום נכשלה. העברת 40 אחוז משטח יו"ש לפלשתינים, לפי הסכם אוסלו, גרמה לאלפי קרבנות, לטרור ולחינוך לשנאה חסרי-תקדים, להפרה גורפת של הסכמים, להרחקת השלום ולהגברת סיכויי מלחמות נוספות.

"דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר, האנטישמיות גואה, והציפיות, התביעות והטרור הערביים מקצינים מאז אוסלו וכתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים וזה מביא להגברת הטרור".

משמש דוגמה. דוד בן-גוריון
ללמוד ממנהיגי העבר

הממשל טוען שישראל הסכימה להקפאה בירושלים ונתניהו מכחיש... למי אתה מאמין?

"אינני יודע, אבל דבר אחד ברור: רפיסות כלפי ירושלים – לב העם היהודי – מעקרת את ריבונותנו ומבשרת רעות לגבי עצמאותנו. עד החתימה על הסכם אוסלו ב-1993 הייתה ירושלים 'הקו האדום' שאינו עומד למו"מ. הססנות לגבי ירושלים מבשרת רעות לגבי יו"ש, רמת הגולן ופליטי 1948. אסור למנהיגי ישראל להתלבט, להתחבט, לוותר או לסגת בירושלים.

"על ההנהגה ללמוד לקח מהחלטת בן-גוריון לקרוא תיגר על לחץ הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית, להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה ולקבל אותה כעיר בינלאומית. למרות משקלה האסטרטגי השולי של ישראל ב-1949, בהשוואה למשקלה ב-2010, הכריז בן-גוריון על ירושלים כעיר בירה, העתיק אליה משרדי ממשלה, העביר אליה אלפי עולים, בנה עד קווי שביתת הנשק ושידרג את תשתיות התעבורה לירושלים. הדבר הביא למתיחות קצרת-טווח שהפכה להערכה ארוכת-טווח ולשכנוע ארה"ב שירושלים אינה עומדת למו"מ.

"ב-1967 איים הנשיא ג'ונסון שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל'קו הירוק' יפגעו קשות במעמד ישראל. אבל, אשכול התריס והכריז על סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות, ובנה במהירות את רמת אשכול מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1972-1970 נהנה הנשיא ניקסון מיוקרת שיא בארה"ב, בניגוד לשפל במעמד אובמה. הוא לחץ על גולדה מאיר לאמץ את 'תוכנית רוג'רס' שקראה לנסיגה ל'קווי 1967' ולחסות שלוש הדתות על המקומות הקדושים בירושלים. בתגובה הורתה ראש-הממשלה גולדה מאיר לבנות את נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1992-1989 תבע מזכיר המדינה ג'יימס בייקר ויתורים מפליגים. אבא שלי דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, אתה יכול לדרוש מה שתבחר לדרוש, אבל זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה ובאינטרסים שלה, גם אם טובי ידידינו ידרשו זאת' (מתוך ספרו של יצחק שמיר, "כסלע איתן")".

בא בגישה רכרוכית. אובמה [צילום: AP]
"ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים"
היום קל יותר להדוף את הלחץ

אבל אנחנו חיים היום בתקופה אחרת לגמרי, בתנאים אחרים, אז לא היה האיום של הגרעין באירן ובכלל העולם השתנה, איך אפשר להשוות מה שהיה פעם להיום?

"אתה צודק, העולם השתנה, אבל לטובת ישראל. אם מנהיגינו היו יכולים להגיד לא לארה"ב אז – על אחת כמה וכמה היום. היום נהנית ישראל ממשאבי-שיא צבאיים, כלכליים, דמוגרפיים, טכנולוגים ורפואיים. ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים על-ידי שידרוג דרמטי של עתודות הקרקע, תשתיות התעבורה, התעסוקה והדיור ויציקת תוכן ל"ירושלים רבתי" הקולטת עשרות אלפי יהודים מדי שנה ולא מאבדת 6,000 יהודים מדי שנה (כפי שקורה לאחרונה).

"ישראל הוכיחה את נכונותה לשלום בסדרת ויתורים חסרי-תקדים מאז 1949 ובמיוחד מאז 1993, כאשר חילצה את מנהיגי הטרור האש"פי ממחנותיהם בתימן, בעירק, בלבנון ובתוניסיה. הוויתורים ליבו – כצפוי – את אש הטרור ואת הלחץ לוויתורים חסרי-אחריות נוספים. ויתור נוסף בירושלים או ביו"ש לא ישנה את הגישה הרכרוכית של אובמה כלפי אירן והטרור המוסלמי, לא ישכנע אותו שהנושא הפלשתיני בן מאה השנים איננו שורש זעזועי המזרח התיכון בני 1,400 השנים, ולא ישדרג את תדמית ישראל בבית הלבן. להפך - כל ויתור נוסף יוסיף שמן למדורת הלחץ והטרור.

"נחישות ובנייה - ולא היסוס ונסיגה - הם המתכון למנהיגות ולבטחון המדינה היהודית".
אסור להיכנע ללחץ האמריקני
תת-אלוף (במיל.) יאיר שמיר, יושב-ראש התעשיה האווירית ובנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר [צילום: יח"צ]

"כתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים"

"נתניהו צריך ללמוד מראשי הממשלה - בן-גוריון, אשכול, גולדה ושמיר - שבתנאים הרבה יותר קשים מהיום דחו בתוקף את הלחץ האמריקני" "אבא שלי, יצחק שמיר, דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה'" "דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר והתביעות הערביות מקצינות, והטרור מאיים יותר מתמיד" ראיון מיוחד עם יאיר שמיר, בנו של רה"מ יצחק שמיר

> ללמוד ממנהיגי העבר

> היום קל יותר להדוף את הלחץ

▪  ▪  ▪
לאור המו"מ בין ישראל והפלשתינים שהתחיל בימים אלה - מה הם הלקחים שצריכים להנחות את ישראל?

"א) הוויתורים מצד ישראל עד עכשיו לא הביאו למיתון הלחץ על ישראל והרדיקליות הערבית, אלא הביאו להחרפת הלחץ ולהקצנת הדרישות והסלמה חסרת-תקדים של הטרור. ב) הוויתורים הביאו להקצנה חסרת-תקדים של ערביי ישראל. ג) הוויתורים הביאו לשפל חסר-תקדים בתדמית ההרתעה של ישראל ולכרסום חסר-תקדים באמונת העם בישראל בצדקת הדרך, בעוצמה הצבאית ובכוח עמידה מול לחצים. ד) הוויתורים הביאו להגברה חסרת-תקדים בחינוך לשנאה אצל הערבים ולהפרת הסכמים שיטתית ואלימה".

אז בעצם אתה אומר לא לדבר עם הפלשתינים בכלל?

"כאשר חולה מקבל תרופות והמצב שלו רק מחריף, הדבר המיידי אינו לחפש תרופה אלטרנטיבית, אלא דבר ראשון להפסיק מיד את הטיפול המאיים על החולה".

אתה מודע בוודאי ללחצים העצומים מצד הממשל האמריקני – האם ראש הממשלה נתניהו יכול באמת להתעלם מהלחצים הללו של אובמה?

"הבעיה האמיתית היא שלישראל אין אומץ פשוט להכריז שנוסחת שטחים-תמורת-שלום נכשלה. העברת 40 אחוז משטח יו"ש לפלשתינים, לפי הסכם אוסלו, גרמה לאלפי קרבנות, לטרור ולחינוך לשנאה חסרי-תקדים, להפרה גורפת של הסכמים, להרחקת השלום ולהגברת סיכויי מלחמות נוספות.

"דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר, האנטישמיות גואה, והציפיות, התביעות והטרור הערביים מקצינים מאז אוסלו וכתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים וזה מביא להגברת הטרור".

משמש דוגמה. דוד בן-גוריון
ללמוד ממנהיגי העבר

הממשל טוען שישראל הסכימה להקפאה בירושלים ונתניהו מכחיש... למי אתה מאמין?

"אינני יודע, אבל דבר אחד ברור: רפיסות כלפי ירושלים – לב העם היהודי – מעקרת את ריבונותנו ומבשרת רעות לגבי עצמאותנו. עד החתימה על הסכם אוסלו ב-1993 הייתה ירושלים 'הקו האדום' שאינו עומד למו"מ. הססנות לגבי ירושלים מבשרת רעות לגבי יו"ש, רמת הגולן ופליטי 1948. אסור למנהיגי ישראל להתלבט, להתחבט, לוותר או לסגת בירושלים.

"על ההנהגה ללמוד לקח מהחלטת בן-גוריון לקרוא תיגר על לחץ הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית, להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה ולקבל אותה כעיר בינלאומית. למרות משקלה האסטרטגי השולי של ישראל ב-1949, בהשוואה למשקלה ב-2010, הכריז בן-גוריון על ירושלים כעיר בירה, העתיק אליה משרדי ממשלה, העביר אליה אלפי עולים, בנה עד קווי שביתת הנשק ושידרג את תשתיות התעבורה לירושלים. הדבר הביא למתיחות קצרת-טווח שהפכה להערכה ארוכת-טווח ולשכנוע ארה"ב שירושלים אינה עומדת למו"מ.

"ב-1967 איים הנשיא ג'ונסון שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל'קו הירוק' יפגעו קשות במעמד ישראל. אבל, אשכול התריס והכריז על סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות, ובנה במהירות את רמת אשכול מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1972-1970 נהנה הנשיא ניקסון מיוקרת שיא בארה"ב, בניגוד לשפל במעמד אובמה. הוא לחץ על גולדה מאיר לאמץ את 'תוכנית רוג'רס' שקראה לנסיגה ל'קווי 1967' ולחסות שלוש הדתות על המקומות הקדושים בירושלים. בתגובה הורתה ראש-הממשלה גולדה מאיר לבנות את נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית מעבר ל'קו הירוק'.

"ב-1992-1989 תבע מזכיר המדינה ג'יימס בייקר ויתורים מפליגים. אבא שלי דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, אתה יכול לדרוש מה שתבחר לדרוש, אבל זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה ובאינטרסים שלה, גם אם טובי ידידינו ידרשו זאת' (מתוך ספרו של יצחק שמיר, "כסלע איתן")".

בא בגישה רכרוכית. אובמה [צילום: AP]
"ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים"
היום קל יותר להדוף את הלחץ

אבל אנחנו חיים היום בתקופה אחרת לגמרי, בתנאים אחרים, אז לא היה האיום של הגרעין באירן ובכלל העולם השתנה, איך אפשר להשוות מה שהיה פעם להיום?

"אתה צודק, העולם השתנה, אבל לטובת ישראל. אם מנהיגינו היו יכולים להגיד לא לארה"ב אז – על אחת כמה וכמה היום. היום נהנית ישראל ממשאבי-שיא צבאיים, כלכליים, דמוגרפיים, טכנולוגים ורפואיים. ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים על-ידי שידרוג דרמטי של עתודות הקרקע, תשתיות התעבורה, התעסוקה והדיור ויציקת תוכן ל"ירושלים רבתי" הקולטת עשרות אלפי יהודים מדי שנה ולא מאבדת 6,000 יהודים מדי שנה (כפי שקורה לאחרונה).

"ישראל הוכיחה את נכונותה לשלום בסדרת ויתורים חסרי-תקדים מאז 1949 ובמיוחד מאז 1993, כאשר חילצה את מנהיגי הטרור האש"פי ממחנותיהם בתימן, בעירק, בלבנון ובתוניסיה. הוויתורים ליבו – כצפוי – את אש הטרור ואת הלחץ לוויתורים חסרי-אחריות נוספים. ויתור נוסף בירושלים או ביו"ש לא ישנה את הגישה הרכרוכית של אובמה כלפי אירן והטרור המוסלמי, לא ישכנע אותו שהנושא הפלשתיני בן מאה השנים איננו שורש זעזועי המזרח התיכון בני 1,400 השנים, ולא ישדרג את תדמית ישראל בבית הלבן. להפך - כל ויתור נוסף יוסיף שמן למדורת הלחץ והטרור.

"נחישות ובנייה - ולא היסוס ונסיגה - הם המתכון למנהיגות ולבטחון המדינה היהודית".

אסור להיכנע ללחץ האמריקני

 

תת-אלוף (במיל.) יאיר שמיר, יושב-ראש התעשיה האווירית ובנו של ראש הממשלה לשעבר יצחק שמיר [צילום: יח"צ]


"כתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים"

 

"נתניהו צריך ללמוד מראשי הממשלה - בן-גוריון, אשכול, גולדה ושמיר - שבתנאים הרבה יותר קשים מהיום דחו בתוקף את הלחץ האמריקני" "אבא שלי, יצחק שמיר, דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה'" "דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר והתביעות הערביות מקצינות, והטרור מאיים יותר מתמיד" ראיון מיוחד עם יאיר שמיר, בנו של רה"מ יצחק שמיר

 

 

> ללמוד ממנהיגי העבר

> היום קל יותר להדוף את הלחץ

▪  ▪  ▪

לאור המו"מ בין ישראל והפלשתינים שהתחיל בימים אלה - מה הם הלקחים שצריכים להנחות את ישראל?

"
א) הוויתורים מצד ישראל עד עכשיו לא הביאו למיתון הלחץ על ישראל והרדיקליות הערבית, אלא הביאו להחרפת הלחץ ולהקצנת הדרישות והסלמה חסרת-תקדים של הטרור. ב) הוויתורים הביאו להקצנה חסרת-תקדים של ערביי ישראל. ג) הוויתורים הביאו לשפל חסר-תקדים בתדמית ההרתעה של ישראל ולכרסום חסר-תקדים באמונת העם בישראל בצדקת הדרך, בעוצמה הצבאית ובכוח עמידה מול לחצים. ד) הוויתורים הביאו להגברה חסרת-תקדים בחינוך לשנאה אצל הערבים ולהפרת הסכמים שיטתית ואלימה".

אז בעצם אתה אומר לא לדבר עם הפלשתינים בכלל?

"
כאשר חולה מקבל תרופות והמצב שלו רק מחריף, הדבר המיידי אינו לחפש תרופה אלטרנטיבית, אלא דבר ראשון להפסיק מיד את הטיפול המאיים על החולה".

אתה מודע בוודאי ללחצים העצומים מצד הממשל האמריקני – האם ראש הממשלה נתניהו יכול באמת להתעלם מהלחצים הללו של אובמה?

"
הבעיה האמיתית היא שלישראל אין אומץ פשוט להכריז שנוסחת שטחים-תמורת-שלום נכשלה. העברת 40 אחוז משטח יו"ש לפלשתינים, לפי הסכם אוסלו, גרמה לאלפי קרבנות, לטרור ולחינוך לשנאה חסרי-תקדים, להפרה גורפת של הסכמים, להרחקת השלום ולהגברת סיכויי מלחמות נוספות.

"
דווקא הוויתורים והנסיגות שישראל עשתה הביאו לכך שהלחץ האמריקני גובר, האנטישמיות גואה, והציפיות, התביעות והטרור הערביים מקצינים מאז אוסלו וכתוצאה מכך שנסוגנו חד-צדדית מעזה, עקרנו אלפי יהודים, פילסנו את הדרך להשתלטות חמאס ולהפגזת דרום הארץ, הכרזנו על נכונות להקמת מדינה פלשתינית, הסרנו מחסומים, הגברנו את הסיוע הכלכלי לרשות הפלשתינית, הקפאנו את הבנייה ביו"ש והסכמנו להמנע מבנייה חדשה בירושלים. זה מה שיצר את כל הלחצים וזה מביא להגברת הטרור".

 

ללמוד ממנהיגי העבר

הממשל טוען שישראל הסכימה להקפאה בירושלים ונתניהו מכחיש... למי אתה מאמין?

"
אינני יודע, אבל דבר אחד ברור: רפיסות כלפי ירושלים – לב העם היהודי – מעקרת את ריבונותנו ומבשרת רעות לגבי עצמאותנו. עד החתימה על הסכם אוסלו ב-1993 הייתה ירושלים 'הקו האדום' שאינו עומד למו"מ. הססנות לגבי ירושלים מבשרת רעות לגבי יו"ש, רמת הגולן ופליטי 1948. אסור למנהיגי ישראל להתלבט, להתחבט, לוותר או לסגת בירושלים.

"
על ההנהגה ללמוד לקח מהחלטת בן-גוריון לקרוא תיגר על לחץ הממשל האמריקני והקהילה הבינלאומית, להימנע מהכרזה על ירושלים כעיר בירה ולקבל אותה כעיר בינלאומית. למרות משקלה האסטרטגי השולי של ישראל ב-1949, בהשוואה למשקלה ב-2010, הכריז בן-גוריון על ירושלים כעיר בירה, העתיק אליה משרדי ממשלה, העביר אליה אלפי עולים, בנה עד קווי שביתת הנשק ושידרג את תשתיות התעבורה לירושלים. הדבר הביא למתיחות קצרת-טווח שהפכה להערכה ארוכת-טווח ולשכנוע ארה"ב שירושלים אינה עומדת למו"מ.

"
ב-1967 איים הנשיא ג'ונסון שאיחוד העיר ובנייה מעבר ל'קו הירוק' יפגעו קשות במעמד ישראל. אבל, אשכול התריס והכריז על סיפוח העיר העתיקה, מזרח ירושלים ועתודות קרקע נרחבות, ובנה במהירות את רמת אשכול מעבר ל'קו הירוק'.

"
ב-1972-1970 נהנה הנשיא ניקסון מיוקרת שיא בארה"ב, בניגוד לשפל במעמד אובמה. הוא לחץ על גולדה מאיר לאמץ את 'תוכנית רוג'רס' שקראה לנסיגה ל'קווי 1967' ולחסות שלוש הדתות על המקומות הקדושים בירושלים. בתגובה הורתה ראש-הממשלה גולדה מאיר לבנות את נווה יעקב, גילה, רמות אלון והגבעה הצרפתית מעבר ל'קו הירוק'.

"
ב-1992-1989 תבע מזכיר המדינה ג'יימס בייקר ויתורים מפליגים. אבא שלי דפק על השולחן ואמר למזכיר המדינה: 'אדוני המזכיר, אתה יכול לדרוש מה שתבחר לדרוש, אבל זאת המדינה שלנו, ולא נסכים לעשות שום דבר שיפגע בעתידה ובאינטרסים שלה, גם אם טובי ידידינו ידרשו זאת' (מתוך ספרו של יצחק שמיר, "כסלע איתן")".

 

 

היום קל יותר להדוף את הלחץ

אבל אנחנו חיים היום בתקופה אחרת לגמרי, בתנאים אחרים, אז לא היה האיום של הגרעין באירן ובכלל העולם השתנה, איך אפשר להשוות מה שהיה פעם להיום?

"
אתה צודק, העולם השתנה, אבל לטובת ישראל. אם מנהיגינו היו יכולים להגיד לא לארה"ב אז – על אחת כמה וכמה היום. היום נהנית ישראל ממשאבי-שיא צבאיים, כלכליים, דמוגרפיים, טכנולוגים ורפואיים. ארה"ב ערה למצוקת הטרור מאז ה-11 בספטמבר 2001, אזרחיה נהרגים מדי יום על-ידי טרוריסטים מוסלמים והיא מכירה בגרעין האירני כאיום ברור ומיידי עליה. גם אירופה חוששת מאירן וחרדה לצביונה ולביטחונה כתוצאה מהפלישה הדמוגרפית המוסלמית. לכן, קל יותר להנהגה הנוכחית בישראל לאמץ את מורשת מנהיגי העבר, להפגין עצמאות מדינית, לקרוא תיגר על הלחץ הבינלאומי, להסיר מעלינו את איום הטרור הפלשתיני, ולהבטיח את עתיד ירושלים על-ידי שידרוג דרמטי של עתודות הקרקע, תשתיות התעבורה, התעסוקה והדיור ויציקת תוכן ל"ירושלים רבתי" הקולטת עשרות אלפי יהודים מדי שנה ולא מאבדת 6,000 יהודים מדי שנה (כפי שקורה לאחרונה).

"
ישראל הוכיחה את נכונותה לשלום בסדרת ויתורים חסרי-תקדים מאז 1949 ובמיוחד מאז 1993, כאשר חילצה את מנהיגי הטרור האש"פי ממחנותיהם בתימן, בעירק, בלבנון ובתוניסיה. הוויתורים ליבו – כצפוי – את אש הטרור ואת הלחץ לוויתורים חסרי-אחריות נוספים. ויתור נוסף בירושלים או ביו"ש לא ישנה את הגישה הרכרוכית של אובמה כלפי אירן והטרור המוסלמי, לא ישכנע אותו שהנושא הפלשתיני בן מאה השנים איננו שורש זעזועי המזרח התיכון בני 1,400 השנים, ולא ישדרג את תדמית ישראל בבית הלבן. להפך - כל ויתור נוסף יוסיף שמן למדורת הלחץ והטרור.

"
נחישות ובנייה - ולא היסוס ונסיגה - הם המתכון למנהיגות ולבטחון המדינה היהודית".

הרשמו לניוזלטר שלנו, וקבלו חינם עדכונים, חדשות ומידע פוליטי

השארו מעודכנים תמיד בחדשות ובפוליטיקה